עזבנו את ישראל מוכת האובך והחום בשישי לפנות בוקר ונחתנו בשדה התעופה לוגאן, לאחר יממה ארוכה של טיסות (ת"א - לונדון - בוסטון). גם הפעם בריטיש איירווייז לא מאכזבת, הטיסות מפנקות, הלאונג' בהיתרו עושה לנו נעים ובכלל, תמיד כייף לבקר אצל המלכה...
לאחר תהליך הגירה קצר ובחירת הרכב השכור שאיתו נתנייד בשבועיים הקרובים (ניסאן קווסט), אנחנו יוצאים בתשע בערב (שעון מקומי) משדה התעופה. נסיעה מערבה של כמעט שעה מביאה אותנו למוטל נחמד אי שם במסצ'וסטס וכולנו "צונחים" מותשים לשנת לילה רצופה וטובה.
הג'ט לג לא בא לבקר ואנחנו מתעוררים בבוקר לאויר צלול וקריר (12 מעלות) בנוף ירוק ופסטורלי. מתאים לנו!
מתחילים את היום עם ביקור חובה בסניף דאנקן דונאטס המקומי ולאחר (אי) התרשמות מהקפה האמריקאי הדלוח, ממשיכים בנסיעה מערבה.
עוברים ממסצ'וסטס לקונטיקט וממנה לאפסטייט ניו יורק, ליתר דיוק: הרי הקסטקיל. מדובר על איזור שהיה ידוע בעבר כ"חגורת הבורשט", מפלט הנופש הקיצי של משפחות יהודיות אמריקאיות (ואף תועד בסרט הידוע "ריקוד מושחת"). למרות שתהילת העבר נמוגה, הנוף המיוער עדיין יפהפה ונוסך שלווה.
אנחנו שמים פעמינו לעיירה Bethel Woods שהיא נקודת ציון מרגשת לאירוע היסטורי בקנה מידה עולמי - פסטיבל וודסטוק, אוגוסט 1969.
וודסטוק היה פסטיבל רוק, אהבה ושלום שהפך לסמל של דור שלם. בדיוק במקום בו נערך הפסטיבל, הוקם מוזיאון מרגש שמנציח את האירוע החד פעמי. הביקור במוזיאון נותן רקע היסטורי על כל התקופה (דור הבייבי בום שנולד לאחר מלחמת העולם השניה, רצח קנדי, המרוץ לחלל, מרטין לותר קינג, האופנות המשתנות, וכמובן - המוסיקה ההולכת ומשתכללת עם כמה וכמה פינות האזנה לפי עשורים). המוזיאון גם מתאר את הדרך שעשו החבר`ה בדרך לפסטיבל: ברגל, בטרמפים, על גג של משאית, באוטובוסים ובמכוניות מצויירים בסמלי שלום. באולם עגול עם מסך ענק שעוטף את האולם, יושבים על פופים וצופים בחלקים מהמופע ממש כאילו היינו שם. עקב הבלאגן ששרר שם, והעובדה שכ-ו-ל-ם היו על סמים: המארגנים, האמנים והקהל, אף אחד לא זכר מי הופיע לפני מי...אמנים איחרו כי לא הצליחו להגיע לאתר הפסטיבל עקב הפקקים, חלק לא הגיעו כנראה מסיבות אחרות, חלק שכחו לרדת מהבמה וניגנו שעות, היה בלאגן לא נורמאלי. אבל איזו מוסיקה.... המוזיאון מציג תיעוד של מבקרים במוזיאון שהשתתפו כקהל בפסטיבל ומספרים את החוויות שלהם.מעניין ומרגש!
מחוץ למוזיאון נמצאת הגבעה שעליה ישב הקהל וצפה במופעים, כאשר בצד המקום שבו עמדה הבמה יש אתר הנצחה קטן.
סיימנו את היום בארוחה דשנה ב"רוסקו דיינר" - דיינר אמריקאי ששמר על עיצובו משנות ה 50'. גם האוכל מסורתי (המבורגרים, ציפס, בייקון, מילקשייק וכו') והמחיר בהתאם (זול...).
כשיצאנו מהמוזיאון בבת'אל וודס התחיל גשם קל , שהלך והתחזק בהדרגה. את הדרך מהדיינר למלון כבר נסענו בגשם כבד והדילוג מהרכב לחדר (לא יותר משני מטרים) השאיר אותנו רטובים מאד.
וויתרנו על השחיה בבריכה (אמנם מחוממת) שתוכננה לשעות הערב המאוחרות וכעת אנחנו בחדרנו המרווח במלון, נהנים לשמוע את הגשם החזק שיורד בחוץ.
בפרוס החג, איחולי שנה טובה לכל מכרינו מוקרינו וחג שמח!!!
משפחת פרי
Rock Hill, NY
לאחר תהליך הגירה קצר ובחירת הרכב השכור שאיתו נתנייד בשבועיים הקרובים (ניסאן קווסט), אנחנו יוצאים בתשע בערב (שעון מקומי) משדה התעופה. נסיעה מערבה של כמעט שעה מביאה אותנו למוטל נחמד אי שם במסצ'וסטס וכולנו "צונחים" מותשים לשנת לילה רצופה וטובה.
הג'ט לג לא בא לבקר ואנחנו מתעוררים בבוקר לאויר צלול וקריר (12 מעלות) בנוף ירוק ופסטורלי. מתאים לנו!
עוברים ממסצ'וסטס לקונטיקט וממנה לאפסטייט ניו יורק, ליתר דיוק: הרי הקסטקיל. מדובר על איזור שהיה ידוע בעבר כ"חגורת הבורשט", מפלט הנופש הקיצי של משפחות יהודיות אמריקאיות (ואף תועד בסרט הידוע "ריקוד מושחת"). למרות שתהילת העבר נמוגה, הנוף המיוער עדיין יפהפה ונוסך שלווה.
אנחנו שמים פעמינו לעיירה Bethel Woods שהיא נקודת ציון מרגשת לאירוע היסטורי בקנה מידה עולמי - פסטיבל וודסטוק, אוגוסט 1969.
וודסטוק היה פסטיבל רוק, אהבה ושלום שהפך לסמל של דור שלם. בדיוק במקום בו נערך הפסטיבל, הוקם מוזיאון מרגש שמנציח את האירוע החד פעמי. הביקור במוזיאון נותן רקע היסטורי על כל התקופה (דור הבייבי בום שנולד לאחר מלחמת העולם השניה, רצח קנדי, המרוץ לחלל, מרטין לותר קינג, האופנות המשתנות, וכמובן - המוסיקה ההולכת ומשתכללת עם כמה וכמה פינות האזנה לפי עשורים). המוזיאון גם מתאר את הדרך שעשו החבר`ה בדרך לפסטיבל: ברגל, בטרמפים, על גג של משאית, באוטובוסים ובמכוניות מצויירים בסמלי שלום. באולם עגול עם מסך ענק שעוטף את האולם, יושבים על פופים וצופים בחלקים מהמופע ממש כאילו היינו שם. עקב הבלאגן ששרר שם, והעובדה שכ-ו-ל-ם היו על סמים: המארגנים, האמנים והקהל, אף אחד לא זכר מי הופיע לפני מי...אמנים איחרו כי לא הצליחו להגיע לאתר הפסטיבל עקב הפקקים, חלק לא הגיעו כנראה מסיבות אחרות, חלק שכחו לרדת מהבמה וניגנו שעות, היה בלאגן לא נורמאלי. אבל איזו מוסיקה.... המוזיאון מציג תיעוד של מבקרים במוזיאון שהשתתפו כקהל בפסטיבל ומספרים את החוויות שלהם.מעניין ומרגש!
סיימנו את היום בארוחה דשנה ב"רוסקו דיינר" - דיינר אמריקאי ששמר על עיצובו משנות ה 50'. גם האוכל מסורתי (המבורגרים, ציפס, בייקון, מילקשייק וכו') והמחיר בהתאם (זול...).
כשיצאנו מהמוזיאון בבת'אל וודס התחיל גשם קל , שהלך והתחזק בהדרגה. את הדרך מהדיינר למלון כבר נסענו בגשם כבד והדילוג מהרכב לחדר (לא יותר משני מטרים) השאיר אותנו רטובים מאד.
וויתרנו על השחיה בבריכה (אמנם מחוממת) שתוכננה לשעות הערב המאוחרות וכעת אנחנו בחדרנו המרווח במלון, נהנים לשמוע את הגשם החזק שיורד בחוץ.
בפרוס החג, איחולי שנה טובה לכל מכרינו מוקרינו וחג שמח!!!
משפחת פרי
Rock Hill, NY
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה