26 בספטמבר 2015

26/9/2015 - השיבה לבוסטון

למרות שחלקנו התקשו להאמין, הצלחנו להעמיס את כל המטען שלנו לרכב (זו לא היתה משימה פשוטה...) ויצאנו לדרך...


פנינו מערבה ועד מהרה אנו נפרדים ממדינת ניו יורק, שאירחה אותנו בשבועיים האחרונים, ונכנסים למסצ'וסטס. נוסעים על ה Masspike 
ונוסעים...
ונוסעים....
אחרי כשעתיים וחצי נסיעה, עוצרים לחילוץ עצמות, ליד דוכנים לממכר פירות מתוצרת מקומית (אבל לא קונים דבר, כי אנו עדיין מצויידים בכמויות לא הגיוניות של מזון, שצריך לצרוך או לזרוק עד מחר)

 בשעות הצהריים המאוחרות מגיעים למלון בפאתי בוסטון (ליתר דיוק ב Natick) ומתמקמים לחניית הלילה.
המלון ממוקם בסמוך למרכז קניות ע-נ-ק שנקרא Natick Collection ואנו מרגישים חובה מוסרית לבקר בו (למרות שממש, אבל ממש, אין לנו מקום במזוודות). עומרי מוותר על התענוג ונשאר במלון והשלישייה האמיצה יוצאת לחקור את השטח.

מגלים מרכז קניות עצום בגודלו, יפהפה ויוקרתי,  מוכוון בבירור לקהל בעל אמצעים (מייסי'ס, לורד & טיילור, נורדסטרום, ניימן מרכוס,  וכדומה). אנחנו מחליטים על סיור "כירורגי", מבקרים רק בחנויות שלא פקדנו עדיין בטיול (Uniclo  לדוגמא - 3 מעילים חדשים באו איתנו...) או בחנויות שהרכישות בהן לא מוסיפות משקל רב (Aerie לדוגמא - לבני תחרה חסכניים בבד...). את הסיבוב המוצלח אנחנו חותמים בארוחת סלט-מרק-פסטה בסניף המקומי של Olive Garden , לפני שמתאחדים עם עומרי שמחכה לנו במלון.


מחר בבוקר נחזיר את הניסאן האמיצה שהסיעה אותנו במהלך השבועיים האחרונים ועמדה בגבורה בנשיאת כל מטלטלינו ונעלה על הספינה "Brilliance of the Seas" להפלגה בת 7 לילות עם עגינות בחופים האטלנטיים של מיין וקנדה (נובה סקושיה וניו ברונסוויק).
נשתדל להמשיך לעדכן על חוויותינו ככל שיימצא חיבור זמין לרשת האינטרנט.

חג סוכות שמח! 
תשמרו על קשר,
משפחת פרי


25 בספטמבר 2015

25/9/2015 - סראטוגה ספרינגס, ניו יורק

הבוקר ממש הגזמנו עם שיטת היקיצה הטבעית...
בשעה 11:15 (!) התחלנו לצאת אט אט מהמיטות, וויתרנו על הכנת ארוחת בוקר וקצת אחרי 12:00 התחלנו בנסיעה לכיוון סראטוגה ספרינגס, המרוחקת כ 20 מייל צפונה מאולבני.





סוכם שעוצרים רק אם נראה דאנקין דונאטס, מה שלא היה הימור יותר מדי פרוע... ספרנו לא פחות משלושה סניפים רק בקטע הדרך הקצר הזה. 

עצרנו לרכישת שישיית הדונאטס המסורתית, שחוסלה כהרף העין....


סראטוגה ספרינגס היא עיר קטנה ויפה המעוצבת בסגנון ויקטוריאני, שידועה בזכות שני דברים: מירוצי סוסים ומעיינות מים טבעיים. אנחנו לא מתעניינים בסוסים ולכן, פונים מייד לשמורת הטבע Saratoga spa state park . הביתנים בכניסה לא מאויישים משום מה וכתוצאה מכך הביקור היום חינמי (אין מי שיגבה תשלום..). הכל ירוק מסביב, פסטורליה במיטבה.   


 
 העיר כולה נבנתה על איזור של מעיינות (springs) ומכאן שמה. יש שם מעיינות חמים, מעיינות קרים, מים טריים ומים מינרליים. חלק מהמעיינות הופנו לצינורות שסביבן נבנו מעין מזרקות, שהמים ניגרים מהן כל הזמן. אפשר פשוט לגשת ולמלא בקבוק במי מעיין טריים. טעמנו אותם - זה מוזר מאד, מים עתירי מינרלים ותוססים, כמו סודה מלוחה...טעים זה לא!





מרבית המבנים ההיסטוריים בשמורה נבנו בשנות ה 30' של המאה הקודמת והם אכן מרשימים, מלאי הוד והדר. בתוכם שוכנים מרחצאות יוקרתיים, המבוססים על מי המעיינות הטבעיים.
 
אנחנו ממשיכים לסייר בשבילי הפארק ונהנים מהנוף הנהדר וסממני השלכת 


  
בסיום הביקור בפארק, אנו מחליטים שהגיעה העת לאכול
וכיוון שהיום שישי, אנחנו בוחרים במסעדת TGI Friday's החביבה עלינו. 


 כל המנות טעימות, אך המומלצות היו New England clam chowder (למעלה)
ו - Jack Daniels Spare Ribs (למטה)

בדרך חזרה, מצפה לנו הפתעה לא נעימה... תאונה קשה של אופנוען גרמה לחסימת ה Highway בקטע שבין Exit 13N ל 13S. אנחנו לא מודעים לכך בזמן שאנו עולים על הכביש המהיר ממש לפני הקטע החסום ונלכדים בפקק תנועה מהגהינום, ללא יכולת תמרון או חזרה לאחור. דרך שלקחה לנו בהלוך כחצי שעה, לוקחת לנו כמעט 4 שעות!!!
כדי להעביר את הזמן, אנחנו מנסים לזכור את שמות כל המדינות בארה"ב (זכרנו 46 מתוך 50 - לא רע בכלל) ואח"כ, עוברים לשחק ארץ-עיר-חי-צומח-דומם (באנגלית, לפי אותיות ה ABC). היה צחוקים...

הגענו הביתה אחרי שמונה והקדשנו את הערב לאריזת המזוודות, לקראת התזוזה הלאה מחר בבוקר.

לילה טוב מאולבני, ניו יורק!

24/9/2015 - גבעות הברקשיירס, מסצ'וסטס

מתעוררים בניחותא לארוחת בוקר ביתית ובשעה 10:00 אנחנו מצליחים לצאת מהבית... הכיוון היום הוא מזרחה, נסיעה רגועה בכבישים הנופיים בין הגבעות הפסטורליות של איזור הברקשיירס במערב מסצ'וסטס, בו עובר גם שביל האפלאצ'ים הידוע, עם עצירות לביקור בעיירות מלאות האווירה, המאכלסות את האיזור.

הכביש מזרחה מתפתל בין עצים שמחליפים את גוון עליהם בהדרגה מירוק עז, לצהוב, כתום ויש גם כתמים של אדום בוהק. השלכת עדיין לא בשיאה, אך בהחלט ניכרת.


אנחנו עוברים בין העיירות המקסימות, המשובצות בתוך הנוף המקסים.
חלקן "עיירות שרוול" עם רחוב בודד (שנקרא בד"כ Main street...)

וחלקן עיירות גדולות יותר, כמו וויליאמסטאון - עיירה אוניברסיטאית עם מבנים ארכיטקטונים מרשימים:

  
  
הכבישים שאנחנו נוסעים בהם מוגדרים "דרך נוף" (scenic byway) ואפשר בהחלט להבין מדוע


  



מגיעים לעיירה סטוקברידג' - אשר נחשבת לעיירת הדגל של האיזור. 



העיירה מפורסמת, בין השאר, בשל הצייר והמאייר הידוע נורמן רוקוול, שהתגורר בה במשך מרבית שנותיו והנציח ביצירתו מבנים ואנשים מן העיירה. אנחנו מסתפקים בצפיה מבחוץ על הפונדק Red Lion Inn (שהונצח בציורו המפורסם של רוקוול Stockbridge main street on Christmas) ומבקרים במוזיאון האמנות המקומי, שמאכלס את ציוריו של רוקוול לאורך השנים.


 
המוזיאון יושב על גבעה מקסימה הצופה אל הנוף הפתוח והמרחבים סביב. בחצר המוזיאון ניצב הסטודיו המקורי של רוקוול, שגם בו ניתן לבקר. 

האיורים והציורים של נורמן רוקוול הם חגיגה לעין, קוסמים גם לאוהבי האמנות שביננו וגם לשוחרי ההיסטוריה של ארה"ב (כולנו). רוקוול התמחה בסגנון שקרוי "אמריקנה" - עבודותיו נוצרו למטרות שיווקיות (שערי עיתונים, פרסומות, לוחות שנה, כרטיסי ברכה וכו') בעידן שבו אמריקה חגגה את הפריחה המסחרית שלה. 

אנחנו רוכשים כרטיסים למוזיאון ובדיוק מתחיל סיור מודרך בגלריה, אליו אנחנו מצטרפים. למדים על הסגנון האמנותי, הקומפוזיציה, השימוש בצבעים וההומור לצד המסרים החברתיים, ששילב באומנותו. 

אמריקה שהונצחה בציוריו של רוקוול היא תמימה, פשוטה, עליזה תמיד, מיופיפת משהו. מבקריו טענו נגדו שאינו מציג את המציאות המודרנית והמורכבת. אנחנו מתרשמים מאד מהוירטואזיות המרשימה, כשרונו לדייק בפרטים הקטנים ביותר, כמו גם יכולתו להעביר סיפור שלם בתמונה אחת.

במיוחד התפעלנו מעבודותיו השייכות לסדרה על גזענות שצייר עבור המגזין "לוק" בסוף שנות ה 60':


התכנון להמשך היום התבסס על מרכז אאוטלט סמוך, אך אנחנו בתחושת שובע מסויים מקניות ולכן, בהחלטה משותפת, הוסכם לחזור "הביתה" (כשעה נסיעה) ובדרך לאתר מקום כלשהו לארוחת אחה"צ/ערב. אבל...
טעות קלה בעלייה ל Highway מובילה אותנו בכיוון ההפוך ומוסיפה 50 ק"מ לכל כיוון (!) , כלומר תוספת של עוד כשעה נסיעה. לאחר שגמענו את 50 ק"מ הראשונים, אנחנו עוצרים לאכול בסניף Applebee's אי שם (אין לנו מושג איפה אנחנו ...). טעים וזול במיוחד (הדיל כאן הוא 2for25 - מנה ראשונה בשרית או שני סלטים + שתי מנות עיקריות ב 25 דולר)  



ממשיכים בנסיעה על ה Highway ומרוויחים שקיעה מהממת לסיום היום