3/10/2015 - הפלגה לבוסטון והתארגנות לחזרה הביתה

יום קצת מבוזבז... ימי הפלגה בים הם בד"כ ימים מלאי פעילות על הספינה.

היום, השילוב בין מזג אויר מוזר (בהיר ואפור) לים "קופצני" גבה גלי (הספינה מתנדנדת מצד לצד ללא הרף, אין סכנה ממשית ,אבל זה לא הכי נעים) הביא לכך שהבריכות סגורות, המסעדות עמוסות והרבה פעילויות שתוכננו להתבצע על הסיפון עברו פנימה וזה "לא זה". אנחנו מבלים הרבה בחדרים (קוראים עוד ספרים...) ובערב אורזים את המזוודות וממלאים את כל הטפסים הנדרשים לצורך הכניסה חזרה לארה"ב.

הנוער מוותר על ארוחת הערב (הגיעו לקצה הקיבולת) ואנחנו מרגישים שאכן הגיעה העת לסיום הקרוז, סיום הטיול ותחילת המסע הביתה.

הבלוג הזה, מגיע כאן לקיצו.
תודות לקוראים המתמידים, להתראות בטיולים הבאים
(טפו, טפו, טפו... בלי נדר, שרק נהיה בריאים)

2/10/2015 - הליפקס, נובה סקושיה (קנדה)

בשעה 9:00 בבוקר הספינה עוגנת בהליפקס, בירת מחוז נובה סקושיה ואנחנו כבר אחרי ארוחת בוקר, בין הראשונים שיורדים אל החוף. פוגשים את לס, שממתין עם שלט הנושא את שמנו והוא ידריך אותנו ברחבי הליפקס וסביבותיה בחמש השעות הקרובות.

הליפקס היא עיר לא גדולה, הבנויה על צלע של גבעה, שבראשה הסיטאדל, מבצר צבאי שבנו הבריטים שכבשו את האיזור מהצרפתים וייסדו את העיר באופן רישמי. לכן, תושבי המקום שומרים על המסורת הבריטית עד היום, עם זיקה חזקה למסורת הסקוטית. הסיור המודרך מתחיל במרכז העיר, עם הסבר על האירועים ההיסטוריים המרכזיים והשכונות השונות.

לאחר מכן, אנו נוסעים בדרך ציורית במשך 40 דקות, לכפר דייגים קטן וציורי שנקרא פגי'ס קוב ( Peggy`s Cove) . המקום  ידוע בזכות המגדלור שלו, שהפך להיות הסמל המצולם ביותר של נובה סקושיה. המגדלור ניצב על מצוק שבנוי מסלעי גרניט עצומים והוא מרשים מאד. בזמן הנסיעה לשם מתחיל גשם קל, שמתחזק משמעותית כשאנו מגיעים. אנו לא מוותרים ומטיילים קצרות, מנסים להיזהר מהחלקה על הסלעים הרטובים.

 

האטרקציה של המקום מבחינת הנוער – בחנות המזכרות הסמוכה יש חיבור אינטרנט! אחרי כמעט שבוע של ניתוק, זה בהחלט אירוע מכונן מבחינתם. אנו מאפשרים להם רבע שעה של החייאת החיים החברתיים וממשיכים בדרכנו.

בדרך חזרה לעיר, אנו מבקרים במפעלון / חנות לממכר סירופ מייפל טבעי ומוצריו. מקבלים הסבר והדגמה כיצד מופק המייפל מן העצים וכמובן, קונים את המזכרות המתבקשות...

העצירה הבאה היא בבית הקברות שבו קבורים הרוגי ספינת הטיטניק, שטבעה ב-1912 בסמוך להליפקס. אתר הקבורה מעוצב בצורת ספינה וצמח במרכזו מסמל את הקרחון שגרם להתרסקותה. לס מרחיב על הממצאים אודות האירוע והסיפורים האנושיים שמאחורי המצבות. מעניין ומרגש.

השעה 14:00 אחה"צ, אנחנו נפרדים מלס, המדריך החביב ושופע המידע.
משוטטים מעט לאורך המזח של הנמל בו מתקיים מעין ``שוק`` של דברי אומנות וחפצי נוי ומזכרות. אוסף הטי-שירטים מתרחב במספר דו ספרתי ... לבקשת הנוער, חוזרים לספינה על מנת לאכול משהו...

בשעה 16:00 אנחנו פוצחים בשנ"צ ומתעוררים מהתנומה כאשר הספינה מפליגה לדרכה לעת ערב.

מה עושים בערב? קודם כל, ארוחת ערב!
ג'ו מארי, המלצר שלנו בחדר האוכל, שמח לפגוש אותנו שוב ופוצח בקריאות רמות של "שלום! שלום!" מהקצה השני של האולם... לאחר הארוחה, ההורים הולכים לצפות במופע המרכזי בתיאטרון פסיפיק. הנושא הערב הוא שנות ה 70 והמופע כולל מחווה ללהיטי התקופה. היה נחמד מאד, במיוחד מחרוזת ABBA בסיום המופע.

הנוער חפץ לצפות בסרט המוקרן בשעה 22:00, אך כשהם מגיעים לחדר ההקרנה כמה דקות לפני השעה היעודה, המקום כבר מלא עד אפס מקום והם מוותרים וחוזרים לחדר. מאחר שכבר צפו בכל השידורים בערוצי הטלביזיה המשודרים על הספינה, הם נאלצים לקרוא ספרים (זה מה שקורה כשאין אינטרנט... קוראים ספרים)....

30/9/2015 - יום סגרירי בסיינט ג'ון, ניו ברונסוויק (קנדה)

אנו קמים לבוקר קריר וסגרירי, כאילו החליפו את התפאורה במעבר לקנדה ולא רק את השעה.
אחרי ארוחת בוקר, מצטיידים במעילים ומגיעים לסיפון 2 ממנו מתבצעת הירידה לחוף. היום Docking ולכן התהליך מהיר מאד.

אנו יוצאים מהנמל היישר אל סמטאות הדאונטאון ומאתרים חיש קל את תחנת האוטובוס ממנה יוצא הסיטי-באס: סיור מודרך בן שעתיים לכל פינות החמד של העיר. סיינט ג`ון (Saint John) יושבת על מפרץ פאנדי (Fundy Bay) הידוע בהפרשי הגובה בין הגאות לשפל. הסיור כולל הסברים מפורטים על ההיסטוריה של העיר והמחוז (ניו ברונסוויק) וכולל שתי עצירות – הראשונה, בשוק האיכרים העתיק ביותר בקנדה:

השוק חמוד מאד מאד.... המדריך ממליץ על טעימה של אצה פופולארית בקרב תושבי האיזור. אנחנו טועמים ומזדעזעים מהטעם, היפנים מתלהבים ולוקחים ממנו את כל השקית...  אנחנו מסתפקים בשתיית משקה חם בטעם מוקה-מנטה.

העצירה השניה היא במפל המתהפך (Reversing Fall), - תופעת טבע ייחודית המתחוללת במפגש בין הנהר הנשפך למפרץ פאנדי. בגלל גבהי הגאות והשפל, זרמי המים החזקים "מתהפכים" ובשעות הגאות נראה כי זרם המים הולך הפוך לתוואי של הנהר. אנו מגיעים שעה לפני הגאות המקסימלית ומתרשמים מאד מהתופעה הזו.

בתום הסיור, הגשם מתחזק ואנו חוזרים לספינה לשגרת אח"הצ שלנו – חדר כושר, ג'קוזי, ספרים והיום גם שנ"צ...

ארוחת הערב טעימה כתמיד ולאחריה אנחנו הולכים לראות את השעשועון המסורתי The love & Marriage game show, בו מתחרים שלושה זוגות (זוג בירח דבש, זוג באמצע החיים וזוג שנשוי מעל 50 שנים) באמצעות מידת ההיכרות שלהם אחד את השני. חששנו שלא ימצאו בקהל זוגות צעירים, אך הבודדים שנמצאים על הקרוז הזה נלהבים להשתתף וגם הפעם, כמו תמיד, זה קורע מצחוק !  

בשעות הערב, מזג האוויר הופך להיות גשום ממש ותנודות הספינה מורגשות בצורה מוחשית ביותר.
הגברים במשפחה טוענים שזה "כייף" , במיוחד כאשר נמצאים במיטה/הולכים לישון והספינה מנדנדת אותך "כמו ערסל". בנות המשפחה אוהבות את זה פחות ....

את יום חמישי (1/10) אנחנו מבלים במנוחה מוחלטת.
קמים לארוחת צהריים (!!!) בחדר האוכל – ט ע י ם !
בגלל מזג האויר, הבריכות סוערות מדי ולכן סגורות לשימוש. קוראים קצת על הסיפון, אבל מחליטים שבחדרים יותר נעים...
רק דניאל ממשיך בשגרת חדר הכושר (הצדיק היחידי).

אחר הצהריים יש שעשועון מוזיקלי נחמד (הביטלס VS  קווין), מחליטים ללכת אליו , אבל מפספסים בגלל שנ"ת שמתארכת... הספינה עדיין מתפקדת כערסל ענק.... לרגיעה המוחלטת תורמת העובדה שאין חיבור סלולארי ו/או אינטרנטי. אנחנו מנותקים מהעולם בלב האוקיינוס האטלנטי!

29/9/2015 - יום שימשי בבאר הרבור, מיין

לאחר ארוחת בוקר בבופה Windjamer
(שפתוח 24 שעות בסיפון 11, לכן הבדיחה של הותיקים כאן היא: "איך מאייתים אחת עשרה? F O O D)
אנו יורדים לחוף. 

הירידה כאן היא באמצעות Tendering, משמע סירות שמובילות מהספינה האם לחוף. 10 דקות הפלגה נעימה בין אינספור מלכודות לובסטרים שפזורות סביב ואנחנו מגיעים למזח בעיירה המקסימה והתוססת באר הרבור.

המון חנויות מיוחדות, מסעדות שמציעות לובסטרים טריים ונוף מהמם. אנחנו נהנים מהשיטוט בסמטאות העיירה, מבקרים בחנות מיוחדת לחיות מחמד Bark Harbour וקונים כמובן מתנות לבאפי, ששארה בארץ, מתחרדנים בשמש הנעימה בפארק המקסים שבמרכז העיירה, קונים קצת מזכרות וחוזרים לספינה.

 

 

  

אחר הצהריים - סתיו ואבא הולכים להזיע בחדר הכושר (אכלו 3000 קלוריות, שרפו 300...), עומרי ואמא – נהנים מקריאת ספרים.

לאחר מכן, הבנים הולכים לגלוש במגלשות המים בבריכה החיצונית. המפעיל שם שמח לראות אותם ומספר להם שיש 5 בני נוער על הספינה בהפלגה המוזרה הזו (שעומרי הוא אחד מהם), גם לו אין הסבר מדוע זה כך וטוען שמעולם לא ראה דבר כזה....בכל מקרה, הוא מזמין את עומרי לשחק קצת בפלייסטיישן בערב בחדר הפעילות של הנוער.

 

מתכוננים לטקס ארוחת הערב. קוד הלבוש היום – סמארט קז'ואל (בתרגום לישראלית – קז'ואל, לגמרי קז'ואל). האוכל והגינונים – לגמרי גורמה!

 

התלבטנו האם להישאר למופע הבידור המרכזי, אבל הוא לא נשמע לנו מלהיב מספיק, אז וויתרנו.

הלילה מזיזים את השעון שעה קדימה (מפסידים שעה) ועוברים לשעון זמן אטלנטי, מחר נעגון בקנדה.

28/9/2015 - פורטלנד, מיין

אתמול (27/9) החזרנו בבוקר את הרכב השכור ובשעה 11:00 התייצבנו בנמל הקרוזים Black Falcon בבוסטון, כדי לעלות לספינה בה נבלה את השבוע הקרוב – Brilliance of the Seas. המסלול כולל עגינה בשני יעדים בצפון ארה"ב ושני יעדים בקנדה ועוד שני ימי הפלגה בים.

 

אנו מקדישים את היום הראשון להיכרות עם הספינה וכל מתקניה.

שתי תובנות מיידיות:

1. לא נצא מכאן רעבים - בכל פינה מוצעות אפשרויות קולינריות מפתות, שקשה לסרב להן (ואנחנו אכן לא מסרבים).

2. האוכלוסיה מבוגרת באופן יוצא דופן.
בקרוזים שבהם היינו בעבר היה תמהיל של משפחות, זוגות, חב'רה צעירים ופנסיונרים.
הפעם כולם נראים בני 70 ומעלה.... לא ברור.
אנחנו מנחמים את סתיו ועומרי שיוכלו לפגוש את בני גילם במועדונים הייעודיים לכך. הם הולכים לשם אבל הכל נטוש...

 

רודריק מגיע להציג את עצמו - הוא הבאטלר שלנו ונכון למלא את כל רצוננו, עלינו רק לבקש. הוא מסדר את החדר פעמיים ביום ומשאיר לנו כל ערב חיות חמודות מפוסלות ממגבות....

 

 אנחנו יוצאים לדרך ונהנים ממראה שקיעת השמש לתוך האוקיינוס - מרהיב!

ביום השני, הספינה עוגנת בפורטלנד, מיין. 

  

אנו יורדים לחוף לסיור ברחובות הסמוכים לנמל. הרבה דוכנים המיועדים לתיירים ושום דבר מיוחד שתופס את עיננו. אחרי סיבוב קצר, מחליטים לחזור לספינה לארוחת צהריים. את שעות אחר הצהריים אנחנו מבלים בקריאת ספרים ושחיה בבריכה המחוממת. 

קוד הלבוש הערב הוא פורמלי ועומרי מחליט להפגין מחאתו בהיעדרות מהאירוע. (אל דאגה, הוא לא נשאר רעב, הזמין שירות לחדר)

שלושתנו מגיעים בלבוש "פורמלי" במונחים ישראליים וכמובן שהרוב מסביבנו לבושים באופן מהודר הרבה יותר מאיתנו. בשולחן לידינו, פוגשים עוד ישראלים בני גילנו בערך, גם הם "מפליגים מנוסים" ומתפלאים מאד מהתמהיל האנושי המבוגר בקרוז הזה. לא ברור...

האוכל משובח ביותר והמלצר שלנו מתלהב ומפליא בהיכרות עם שירים ישראלים.